ישיבת הועד המנהל והאסיפה הכללית יוני 19

לקט קטעים מתוך ישיבת הועד המנהל והאסיפה הכללית שנערכה ביום 16.6.2019

 

 

 

 

דברי אלוף (מיל). דוד עברי

תודה שהזמנתם אותי לאירוע החשוב הזה, אירוע מאוד משמעותי בחיי העמותה. ההזמנה היתה כזאת שלא יכולתי לסרב.

המצב הוא כזה שאני חושב שאנחנו צריכים להסתכל אחורנית, עברנו את הבר מצווה, רבות מהעמותות הוולונטריות בגיל הזה או נמוגות או שהופכות להיות כאלה שבונות את עצמן בשביל לתת משכורות ורק מעטות שורדות בצורה שעתיד בטוח שרדה.

מגיע לכולכם הרבה מחמאות, הרבה תודות שבאופי הארגון אותו בנינו מההתחלה הוא ארגון וולונטרי, שאנשים בכל זאת מושכים בנחישות לא קטנה, עושים את העבודה היומיומית בצורה וולונטרית כזאת שלא תמיד אתה מקבל את הקרדיט שאתה חשבת שמגיע לך לקבל. עושה הרבה עבודה, המשכורת- אין תלוש משכורת, צריך להתמודד עם דברים שלא כ”כ נוחים ולכן אני חושב שכל אחד מכם שווה ברכה ותודה גדולה מאוד.

המבחן של היום הזה הוא מבחן שבו אנו מעבירים את אותו השלב שבו באמת הסטרטאפ הראשוני שבשל אומנם למצב שבו אתה עובד בשגרתיות, המשכיות, נחישות, בארגון של מתנדבים.

אני חושב שלעזריאל יהיה אתגר מאוד רציני, כל אחד עם הסגנון שלו וצריך לראות איך הסגנון שלו משתלב אותו דבר. עתיד בטוח אני חושב שמרה על האופי שלה לפי אותו חזון שהקמנו אותו, מגיע הרבה ברכות לאברהם ולמירה. אני חושב שמירה במנהיגות וההובלה שלה לא נתנה לאף אחד לסגת או לוותר, גם אם כאלה שהיו להם משברים וניסו לעזוב, תמיד הכניסה אותם חזרה לתלם במובן הזה של העניין.

עתיד בטוח למרות ההתמודדות השנתית והיומיומית בתקציב ומשאבים הצליחה בכל זאת לשמר מערכת פעילות שהתרחבה לכיוונים שונים.

אני חושב שמה ששינינו זה אולי את הדגש בפעילות שהפכה להיות פעילות למען הנוער עצמו וגרמה להכשיר אותו למנהיגות צעירה כי בהתחלה לא היה ברור עד הסוף איך אנחנו עושים את זה, אבל המלחמה באלימות זה הדבר העיקרי, איך לעשות את המניעה דרך נוער צעיר זה לדעתי התגבש בהמשך לצורה יותר נכונה.

המלחמה באלימות היא לא נגמרת, בלתי נגמרת ואם אתה מסתכל על החוק אתה חושב שאולי לא הצלחנו כי מה שקורה זה הרבה יותר גרוע. אנחנו אבל כן הצלחנו בזה שהרבה נפשות במקומות מסויימים כן מצאו את הנתיב הנכון ולא הלכו למקום אחר, כמה זה, אף אחד לא יכול לנבא.

אני חושב שאתם צריכים מדי פעם לחדד את עצמכם כי בראייה הכוללת אתם פועלים 14 שנה והאלימות ישנה. בראייה ממלכתית לאומית. זה די מתסכל. צריך להסתכל איפה כן נגענו ואיפה יש לנו הישגים בזה שלא נגררנו לאותו דבר.

לכן אני חושב שמגיע הרבה ברכות למירה על הנחישות, על המנהיגות, על ההובלה, על ההתמדה ועל זה שהיא נתנה לכל אחד את ההרגשה שהוא הנחוץ וההכרחי שיהיה פה וע”י כך יצרה את המצב שכולכם פה יושבים כאן סביב השולחן.

חבל שבן שושן ושרה אינם פה, הם לדעתי דמויות מפתח ויסוד. נאחל בריאות טובה.

נאחל להם הרבה בריאות ועזריאל שיוכל לקבל את המשימה הקשה הזו. תדעו לכם שלרמטכ”ל יש את כל הסמכות והאחריות יש לו תקציב, כאן צריך לעשות בלי משאבים, כאן הנושא של מנהיגות יותר אתגרי. בהחלט חושב שאחד השלבים הקשים שיהיו לו זה שחלק מכם הרי יתעייפו פה ושם, אומר את זה בכנות, וזה שמירה עוזבת זו הזדמנות טובה לחשוב זו הזדמנות גם. המבחן שלכם לדעתי יהיה איך עוזרים לו להכנס לתפקיד בצורה הכי טובה, כי יהיה לו לא קל להכנס לנעליים של מירה מצד אחד, מצד שני התפקיד עצמו מאוד קשה. אני חושב שכל אחד מכם צריך למצוא את הדרך לעזור לו ולקדם את העניין.

 

דברי הגב’ מירה פרידמן מחו

בכל ארגון יש שלב שבו השינוי והריענון מאד חשובים ומגיע רגע שבו המייסד ראוי שיגיד “עוף גוזל”.

להערכתי, הגענו לרגע הזה – במיוחד במטרה לבצר ולחזק את העתיד של ‘עתיד בטוח’ – שאני בטוחה שיקר לכולנו.  גם במישור האישי בשלב הזה של החיים אני אישית זקוקה ליותר זמן עם עצמי, עם אברהם ובכלל. אני בטוחה שחבריי בוועד המנהל וכל הפעילים הנפלאים שלנו  יקבלו את זה בהבנה, מה גם שכל שינוי זו הזדמנות להתחדשות.

לשמחתי הרבה עזריאל נבו ניאות לקחת על עצמו את תפקיד יושב הראש.

הצורך המרכזי כמובן זה ליצור המשכיות בריאה, או אם תרצו- המשכיות תוך התחדשות.

אני מאמינה ומשוכנעת שכל אחד מאתנו ייתן כתף כדי שהמעבר ינחל הצלחה ונעשה הכל כדי לסייע ולפעול לקידום עתיד בטוח כי פשוט זו האחריות של כולנו.

אני אישית אמשיך לסייע ולהיות מעורבת ככל שאתבקש ואם אתבקש.  לצורך חיזוק התשתיות אני פועלת כבר מזה יותר משנה- שנה וחצי ממש לחיזוק התשתיות: ריכזנו ‘מפות דרכים’ של כל הידע המקצועי והארגוני כך שכל בעל תפקיד וכל רכז חדש יהיה בידו כל הזיכרון הארגוני  – בכתב מרוכז אצל דפנה.

כל התורה של אברהם ושלי שבזמנו העמדנו לרשות ‘עתיד בטוח’ ושימשה הבסיס לפיתוח הידע שעליו מבוססות תכניות מנהיגות צעירה ותנופה ממשיכה כמובן לעמוד לרשות ‘עתיד בטוח’. כזכור לחלק מהמייסדים זכור שעו”ד עמיהוד בן פורת ז”ל עשה הסכם משפטי. הבאתי כמה ספרים שאברהם ואני כתבנו שמי שירצה יוכל אח”כ להציץ.

בנוסף בנושא החמצן שלנו עשינו מאמצים והגענו לתקציב של כמליון ₪ הכנסות ועוד הצלחנו להשיג כספים נוספים לפעילות כמו כמעט מליון ₪ ל-3 שנים שהשגנו בפרוייקט מרחב בטוח. העדפנו שטירת כרמל תנהל את זה ולא אנחנו, לא עובר דרך הקופה שלנו. כמו מאטשינג של רשויות מקומיות וגורמים נוספים. זה עוד בלי לשערך את הפעילות ההתנדבותית הנפלאה של החברים עצמם! אם היינו צריכים לשערך את שעות העבודה שהחבים משקיעים זה לא יתואר.

חיזקנו את התשתיות הניהוליות –  צרפנו את ניסים כהן כמנכ’ל   והרחבנו את תחומי האחריות של דפנה ואושרית והן כידוע תשתית וכוח מאד מרכזי.

הכנתי טיוטת הצעה לחיזוק היבטים ניהוליים ומקצועיים שהחברים עצמם מוכנים לקחת על עצמם  ואני נרגשת לציין שכל מי שפניתי אליו ניאות לקחת על עצמו עוד תפקיד ועוד תפקיד וכשהכל יגובש, זה כרגע בשיחות עם עזריאל, הוא בוודאי יציג את הדברים כפי שיהיה מקובל עליו ועליכם.

‘עתיד בטוח’ הוא מפעל יקר שהקמנו יש מאין. המייסדים ביננו זוכרים שמפגש הייסוד התקיים כאן בקומה ה-16, במשרדיו של דוד עברי, ב- 23.08.2005.

מאז הגענו לעשייה משמעותית ואפקטיבית, ולהישגים יפים ושוב בזכות ההתנדבות הנפלאה של כל אחד ואחת מכם.

האתגר והמשימה שלקחנו על עצמנו היא ל”הציל נפש מישראל”, או כמו שאנחנו קוראים לזה – ‘להציל לפני שזה מתחיל’, למנוע את הקורבן הבא של האלימות.

זו מחוייבות מאוד עמוקה שלנו  ומרכזית שלנו כלפי כל ילד, וגם לעתיד של החברה ושל המדינה שהרי ההון האנושי הוא המשאב המרכזי שלנו. אני לגמרי מאמינה שזו זכות לא רגילה לפעול למטרה זו. זו זכות וכבוד ענק לפעול עם כל אחד מכם, ידידיי, מעומק הלב. תודה.

 

דברי תא”ל (מיל). עזריאל נבו

אני רואה את כל העשייה בתוך העמותה הזו כעשייה חשובה ביותר ומאחר ובשנים האחרונות שבהן אני רק עושק בנושאי התנדבות, כולם בתחום החברה והחינוך, אני מאוד שמח לתת את כל מה שאני יכול גם לעמותה זו. יותר מזה גם לנסות לעשות חיבורים בין עמותות כמו שאני מנסה לעשות בלוינסקי שאני יו”ר שם, בין העמותה הזו. אז חלק מהאנשים שיושבים בדיונים כל הזמן יודעים שאנחנו היום בשאיפה להכניס סטודנטים שהם באים מתחום החינוך ולאו דווקא סטודנטים לראיית חשבון, משפטנים וכאלה שבאים לשנה, עושים וי והולכים. אם יישאר מישהו שבא מתחום החינוך הוא מקבל את ארגזי הכלים שלו שיכול להשתמש בהם גם הלאה.

אני גם שמח שבשנים האחרונות הצטרפו אלינו כמה אנשים שחושב שצריך לגייס עוד כמוהם, אנשים שבאים מתחום החינוך, שמכירים את הנושא ואת הדופק של הנוער, כמו אבי צפרוני וחיים דייטשמן. מישהו כמו יואב גד שעושה המון פעילות בשטח, מכיר את השטח והעבודה בשטח. ואנו באיזה שהוא מקום צריכים, לא נעים לי, להצעיר את העמותה.

חייבת שיהיו לה דורות המשך. אמנם יש לנו פה נציג צעיר- סימון ואנחנו ביחד מנסים לעשות פעילות של לקחת את מי שהיו מנחים ורכזים ולעשות אותם למן דור המשך.

צריך לחשוב באיזו צורה אנחנו נעשה את הדברים האלה. עשינו כינוס אחד וננסה לראות אם אנחנו יכולים גם לעזור להם כדי לעזור לנו לעשות איזה שהוא פרוייקט משמעותי.

בגדול יש הרבה דברים שנצטרך לעשות בהם שינויים במהלך הדרך, איך מתנהלת העמותה ואיך מביאים לכך שחברים יוכלו לתרום הרבה יותר, תרומה אישית ואנושית לקיום העמותה.

אני מאחל לכם ולי הצלחה.